ברטנורא על משנה שבת י״ז:ג׳

3 קָנֶה שֶׁל זֵיתִים. קָנֶה שֶׁעָשׂוּי לִבְדֹּק הַזֵּיתִים שֶׁבַּמַּעֲטָן אִם נִתְאַסֵּף שַׁמְנָן בְּתוֹכוֹ וְהִגִּיעַ לִהְיוֹת רְאוּיִין לְבֵית הַבַּד:

4 אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ. כְּעֵין פְּקָק שֶׁבַּקָּנֶה, מְקַבֵּל טֻמְאָה, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא פָּקוּק בְּקֶשֶׁר מִשְׁתַּיֵּר בּוֹ מִן הַשֶּׁמֶן הַזָּב מִן הַזֵּיתִים, וּבוֹדֵק בּוֹ אִם הִגִּיעַ לְעִצּוּר, וַהֲוָה לֵיהּ בֵּית קִבּוּל:

5 וְאִם לָאו. שֶׁאֵין בּוֹ קֶשֶׁר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָלוּל אֵין חֲלָלוֹ עָשׂוּי לְקַבֵּל כְּלוּם, הִלְכָּךְ הֲוָה לֵיהּ פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:

6 בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּל בְּשַׁבָּת. דְּהָא כְּלִי הוּא וְעָשׂוּי לַהֲפֹךְ בּוֹ אֶת הַזֵּיתִים: